מיקרוטראומה – פגיעות קטנות ומצטברות

כדי שתאונה תוגדר כמיקרוטראומה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נדרשת עמידה ב-4 תנאים עיקריים:

1. רצף של פגיעות קטנות שנגרמו בעבודה.
2. תנועות חוזרות ונשנות – לא בהכרח זהות, אך דומות במהותן.
3. קיום קשר סיבתי ברור בין הפעולות לנזק הרפואי שנגרם.
4. תשתית עובדתית מוכחת – לדוגמה: תיעוד רפואי, תיאור מדויק של מהלך העבודה.

בתי הדין לעבודה מדמים את הפגיעות הללו ל"טיפות מים" – שכל אחת כשלעצמה אינה מזיקה, אך הצטברותן יוצרת נזק ממשי.

• מלצרים – שעמדו שעות רבות, סחבו מגשים, ביצעו תנועות חוזרות.
• רופאי שיניים – שעמדו בתנוחות כפופות לאורך שנים.
• קלדניות – שסבלו מפגיעות בשורש כף היד עקב הקלדה מתמשכת.
• עובדי מחסן – שביצעו הרמות חוזרות של משאות כבדים לאורך זמן.

1. הגשת תביעה להכרה בתאונת עבודה – בצירוף מסמכים רפואיים ותיאור אופי העבודה.
2. בחינת המקרה על ידי פקיד התביעות.
3. בדיקה רפואית בוועדה מדרג ראשון – לקביעת נכות זמנית או צמיתה.
4. במקרה של דחייה – ערר לוועדה מדרג שני וערעור לבית הדין לעבודה.

ככל שתאושר ההכרה, הנפגע יהיה זכאי ל:

• דמי פגיעה
• קצבת נכות מעבודה
• מענק חד פעמי (אם שיעור הנכות נמוך מ־20%)
• שירותים רפואיים, שיקום מקצועי או סוציאלי

הפסיקה בתחום מיקרוטראומה אינה אחידה. בתי הדין לעבודה הכירו במקרים מסוימים – אך דחו אחרים שנראו דומים. הסיבה: קושי להוכיח קשר סיבתי ומורכבות רפואית.

מוסד הביטוח הלאומי נוטה לדחות תביעות מיקרוטראומה – מה שהופך את ההליך למורכב ודורש ידע מקצועי.

ליווי משפטי של עורך דין מנוסה בתחום מאפשר:

• ניסוח תביעה חזקה ומנומקת.
• הגשת חוות דעת רפואית תומכת.
• ייצוג בוועדות רפואיות.
• ערעור אפקטיבי במקרה של דחייה.
• סיכוי ממשי לקבל פיצוי מלא בהתאם לנזק.